הוא אהב לראות אותה צוחקת. הוא עשה הכל כדי שהיא תהיה שמחה.

השמחה שלו הייתה בזכותה – זו הייתה רינת יצחק.
ומה ששימח אותה זה שהיא הצליחה לעזור לאחרים. וגם אותו.

הוא היה עסוק בנתינה ובחסד של אמת, בהתנדבות בחברא קדישא
הבית שלהם תמיד היה פתוח, לכל דורש, בכל עניין – ענייני הגוף וענייני הנפש,
ברוח ובחומר ותמיד – עם חיוך והמון אהבה.
הם גידלו משפחה מלוכדת ואוהבת, חזקה ויציבה מול כל מהמורות החיים, ולא חסרו להם.
אבל תמיד הם קמו, בזכות השמחה , בזכות האמונה התמימה שאם הקב"ה מעניק לנו משהו, אנחנו צריכים לתת ממנו כדי לעשות טוב למי שחסר לו.

זו הייתה המטרה שהניעה אותם. זה היה המשפט ששגור בביתם:
"רַבִּי יְעַטְנָה בָּשׁ נִקְדֶר נַעֲטֶה לְנַס" שמשמעותו – אלוהים מעניק לנו כדי שנוכל לתת לאחרים
הם הלכו מאיתנו מהר מידי, מוקדם מידי, והעולם כולו הרגיש בחסרונם.
אבל בעצם הם חיים דרכינו יום יום. ועכשיו יותר מתמיד!
עמותת רינת יצחק הוקמה לזכרם של רינה ויצחק (חוגה) ג'רבי היקרים
ומטרתה – להרבות שמחה בעולם ולהעניק תחושת ביטחון ואהבה משפחתית לכל דורש